הולופאני - לולאת הבריאה

מאת קלרה סלאי

פתח דבר

1. בראשית

היה זה באחד מלילות  יוני  של שנת 1987 בו לא עלה בידי להירדם, וצמד המלים, בעלי חיים, חזרו ועלו במוחי  ללא הרף.  התהפכתי על משכבי הלוך ושוב, אבל החזרתיות המטרידה המשיכה להדהד ולא הרפתה, ללא אף מחשבה אחרת, ללא כל התפתחות, ללא כל תמונה - עד שקמתי ממיטתי וכתבתי אותן. ואז, מילה אחרת עלתה במחשבתי, ואחריה נוספת. כאשר שטף המחשבות פסק, קימטתי את הנייר עליו כתבתי, והשלכתי אותו לפח האשפה. התמתחתי, ועשיתי את דרכי חזרה למיטה, תוהה מה היה כל העניין הזה - מה שרבטתי? לא הצלחתי לזכור כלום ממה ששפע כך מידי לנייר. בעודי משרכת דרכי אל חדר-השינה, עייפה אך גם סקרנית, סבתי על עקביי, ושבתי כדי לשלוף את פיסת הנייר המקומטת מפח האשפה.

זה היה מפגש-1, הנתון להתבוננותכם בפרק 2. תהיתי "מהו הדבר?" יתר על כן, שאלתי, "מי כתב את הדברים?" בוודאי, שזאת לא יכולתי להיות אני.  הרי לא יכולתי כלל להעלות בדעתי את מה שנייר זה הכיל בתוכו. "מה קורה לי, למען השם?" אמרתי בקול, שכן חשבתי שאני מתחרפנת. הוצפתי ברגשות מעורבים: מחד גיסא, חשתי נרגשת, מכירה באפשרות למידע נוסף. יתכן שגיליתי בור ללא תחתית של ידע, חשבתי; משהו שאליו התאוותי כל חיי. מאידך גיסא, הרגשתי מבוהלת למדי שמא שפיותי נסתלקה ממני. תימהוניים רוחניים, עם עיניים בורקות וחיוך קפוא המטיפים לאור ולאהבה אוניברסאלית מעולם לא היו לטעמי, במיוחד כשראיתי באיזו אלימות הם מגיבים, אם רק שרטת קמעא את ציפת המתקתקות של המסר שלהם. תהיתי מה היה הדבר הזה, שהעניק לי את המידע על פיסת הנייר. משהו מחוץ לעצמי? התת-מודע שלי? ויותר חשוב, למה?

ביום שלמחרת, ישבתי עם עט ונייר וחיכיתי. אולי לא היה זה אלא מקרה חד-פעמי, חשבתי, אבל אולי לא. חיכיתי, והחוויה הופיעה שוב. המפגש השני, היה אודות מדע, אודות "חומר בלתי נראה", מה שנראה היה לי באותו רגע, כהבל מוחלט. ואולם, מאוחר יותר, למדתי שאכן קיים דבר הנקרא "חומר אפל"; למעשה, החומר האפל אחראי ל-90-95% ממסת היקום. הוא קרוי אפל משום שהוא בלתי נראה, ומדענים מבקשים לגלות את צורתו, משהו שהם מסוגלים למדוד, משום שאין הם יכולים לראות אותו, אלא רק לדעת אודותיו בשל השפעתו הגרוויטציונית.

טקסטים נוספים המשיכו להתקבל. גיליתי שאני יכולה להפנות שאלות, עליהן זכיתי לקבל תשובות במצב של טראנס חלקי - מצב שבו תפיסותיי החושיות התעצמו, ובה בעת חשתי כאילו מתתי במימד הזה בעודי מתפשטת במימד אחר. משהתרבו המלים והדימויים של הכתיבה המשונה הזו, החלטתי שאני חייבת לרדת לשורש העניין. בפני עמדה הבחירה ללכת לפסיכיאטר או לראות מדיום.

לפגוש פסיכיאטר נראה היה לי מעט קיצוני, ולכן החלטתי לראות מדיום תחילה. היא הייתה סבורה שאני מתקשרת ישות כלשהי. למעשה אני  לא מתקשרת, ואת הפעילות של מיצוי מידע אני מכנה "בישור", לא תקשור; יתרה מזאת, בשום אופן אינני המבשרת של איזושהי ישות מוגדרת. בני-אדם זקוקים לשמות, לתוויות כשהם פונים למקור כלשהו, וכך בעצם לצרכיי, המקור שלי כינה את עצמו שת. השם שת, על שתי אותיותיו הוא ראשי התיבות של "שאלות" ו"תשובות". פעם אחת, שת התייחס לעצמו בהומור כאל מכונת שאלה-תשובה. בהיותן שתי האותיות האחרונות של האלף-בית העברי, שי"ן ות"ו הן המסעד של האלף-בית. שת, מתפרש גם כמושב, כבסיס או כמבנה יסוד. למרות שנוח לי יותר להתייחס אליו כ"הוא", שת איננו לא ממין זכר ולא ממין נקבה.

ואולם, למרות שאני אתייחס אליו בכינוי גוף נסתר ממין זכר, אני לא משמשת כמבשרת של איזו ישות, תהא אשר תהא. שכן, שת איננו ישות, ואף לא דבר, כפי שנקוט ומורגל בהגדרות המצויות שלנו. הייתי מאפיינת את שת כשדה, משום שהוא משהו בלתי מוגדר - יכולתי אפילו לומר אמורפי - המשתנה כשאני משתנה, ובעצם סוג של מנגנון-אינטראקטיבי. אני מתקשרת עם הבלתי-מוגדר; ומתוך האינטראקציה ההדדית  הוא זוכה למוגדרות חלקית, ומצידו הוא מתגלה בהתמקדות. החומר המוצג להלן נלקח משת. ואולם, רק כשהמבנה הלוגי שמועבר כאן יובן לאשורו, אפשר יהיה גם להבין מהו בעצם שת, שכן הוא מגלה את עצמו באינטראקציה עם תהליך המחשבה שלי. שת הוא מבנה היסוד הלוגי של הקיום.

במפגשים מאוחרים יותר, טען שת שהוא אדם-קדמון - שעל פי הקבלה הוא מבנה היסוד של הבריאה כולה. אדם-קדמון - הפוטנציאל הראשוני - הוא נקודת התחלת היקום, ההתהוות הראשונית המופעלת בידי אור אין-סוף. לעתים, אדם-קדמון מכונה אין-סוף - תחום שהוא למעשה מעבר לקבלה. הוא מייצג את הפוטנציאל הראשוני, שיכול להתעצב לכל צורה בהינתן הדרך "הנכונה", כלומר, אם יושפע בדרך "הנכונה"  על ידי תודעה כלשהי. בריאה פירושה, הפיכת פוטנציאל זה לקיום. הפעלת פוטנציאל זה באורח "הנכון" מחוללת קיום מתמשך (קרי ברואים), בעוד אם תהליך הבריאה עוצר מלכת, זה מכוון שהפוטנציאל הופעל באורח "שגוי". (סיפורים כדוגמת פרנקנשטיין מאת מארי שלי, ואגדת הגולם מפראג, או האלכימיה, הרי הן נגזרות של אמונה זו). ואולם, האורח "הנכון" של הפעלה מעין זו של הפוטנציאל לא נזכרת בקבלה, שכן התהליכים המתקיימים באדם-קדמון, מוחזקים כרזים המצויים מעבר לידע האנושי, הללו יתגלו רק באחרית הימים. בתורות הסוד היהודיות (הזוהר) נזכר כי כאשר יושג האורח הנכון, יתחיל העידן המשיחי בד בבד עם סוג חדש של חכמה אשר תקפל בתוכה יחדיו חומר ורוח - גוף ידע מאוחד; החכמה המדעית-אלוהית הזו, תושפע מהשראה אלוהית דרך אנשים נעדרי השכלה מדעית או דתית.

כשקיבלתי את המידע הזה משת, אודות היותו אדם-קדמון, לא היה לי ולו שמץ מושג על הפירוש הקבלי של המונח אדם-קדמון. בדיעבד, המידע הזה מצמרר למדי: כפי שיוצג להלן, הדברים שהתקבלו כבשורה, הם כמדומה "האורח הנכון" שאותו ביקשו מקובלים בעלי-שם . אדם-קדמון, או שת (מכאן ואילך, אפנה אליו כאל שת) אמר כשנשאל, כי הדברים אותם הוא מעניק לא יכולים להימצא בקבלה, ולמעשה הוא עצמו, והדברים אותם הוא מעלה באמצעותי הם מעבר לקבלה. באותה עת, אלה היו חדשות מוזרות במיוחד, ובעיקר העובדה שדווקא לי הוענקה הזכות להיות המבשרת. אנשים דתיים יראו בהנחלת ידע ממין זה לאדם חילוני חילול הקודש, על אחת כמה וכמה כשמדובר באשה. אלא שבהתייחס לטבע הטקסטים שקיבלתי, אפילו אנשים דתיים נאלצו להשלים לבסוף עם העובדה כי הדברים באים ממקור חשוב להם, ובמיוחד כאשר שת גילה סודות קבליים בארמית, שפה שהיא זרה לי לחלוטין. ואולם, ספר זה, על היבטיו הרבים, איננו אודות קבלה (למרות שהוא מתובל בה), אלא דווקא גרסה מערבית של פילוסופיה ולוגיקה חדשות, גישה מקורית למדע ולטכנולוגיה כמו גם למבנה הרוחני והפסיכולוגי שלנו.

איך התחלתי לבשר מדע? הלכתי להרצאה שניתנה על ידי שני פרופסורים בעלי-שם; האחד, פרופסור הארי פרידמן (מומחה לכימיה פיסיקלית) שהרצה על קבלה, והשני הפילוסוף הידוע, פרופסור ישעיהו ליבוביץ (1903-1994) - רופא, מומחה לכימיה אורגאנית/פיסיולוגית/ביולוגית, ביוכימאי ונוירולוג - בעיקר ידוע בזכות עוינותו, ויכולתו המופלגת לקרוע לגזרים כל מי שיעז לפקפק בהשקפתו. האולם היה מלא, ונראה היה לי שהנוכחים כולם באו להאזין לפרופסור ליבוביץ. פרופסור פרידמן פתח, ואחריו עמד פרופסור ליבוביץ על ההבדל בין ערכים מוסריים וצרכים אישיים. עיקר הטיעון שלו היה שכל פעולה שאנחנו נוקטים מונעת בידי הצרכים שלנו או בידי ערכינו המוסריים, וכי חיים מוסריים אפשר לחיות רק עם צרכים לא מסופקים, שמוחלפים בערכים מוסריים. עם כל משפט שני הוא השחיל איזו אמירה על כך שפרופסור פרידמן הוא טיפש, שוטה ובור וכו'. ראיתי, איך עם כל הערה משפילה, מצטמצם פרופ' פרידמן, הולך ונעלם. רגע לפני שהוא הצטמק לגודלו של אצבעוני, חשתי שאיני יכולה לשאת זאת יותר ובעיקר משום שחשבתי שהדברים שאמר היו יפיפיים. נעמדתי במקומי ושאלתי את התוקפן הנכבד, "פרופסור ליבוביץ! האם לרדת על פרופ' פרידמן, זה ערך או צורך?" הס נפל באולם. חשתי בעוינות מכל הכיוונים, כשהרהורי הקהל מהדהדים בראשי בקול אחד: איך את מעיזה. זה היה המצב, למעט פרופסור פרידמן, שאוזניו האדימו. ואז, פרץ פרופסור ליבוביץ בצחוק רועם ואמר: "זהו הצורך שלי, יקירתי". הצחוק התגלגל באולם כולו, כאילו כל אחד ואחד מהנוכחים באולם חש הקלה. בשארית הרצאתו נמנע פרופסור ליבוביץ מלהתייחס לפרופסור פרידמן.

משתמה ההרצאה, ניגש אליי פרופסור פרידמן והזמין את "המושיעה שלו" לקפה. נעשינו חברים, והוא החל לגלות עניין רב בדברים שקיבלתי משת. בהיותו אדם דתי, הוא לא הכחיש את האפשרות של מידע שמגיע מעבר לנו. בזמן ההוא, החזקתי כבר בידי חומר מדעי מעניין, אלא מכיוון והרקע האקדמי שלי הוא פילוסופיה, לא הייתי מודעת לחשיבות הדברים. כשפרופסור פרידמן ראה את החומר, הוא התפעל, והשתוקק לקיים דיאלוג עם שת. הוא שאל שאלות בענייניי קבלה ומדע, והתרשם עמוקות. מכאן ואילך, במשך שנים, הוא לימד אותי את תורת הקוואנטים, קוסמולוגיה, וכימיה.

למרות שלמדתי מדע משת ומהמדענים שבאו להתייעץ עם שת - יכולתי להסתמך רק על המילה שלהם, שהדברים שהתקבלו היו "מדהימים". הם נהגו לבקר אצלי, להציג שאלות לפני שת, לקבל את התשובות, לצאת כשהם נראים כמי שבאו על סיפוקם, ולהמשיך הלאה בעניינים שלהם. אני, לעומת זאת, רציתי הוכחה, הוכחה מוצקה, שההשראה המדעית שלי היא אכן בעלת ערך. אכן, זכיתי לכמה הוכחות. לדוגמא, פנה אלי מנהל בכיר מחברת היי-טק (בתחום הלייזר) והציג לי בעיה שאיש לא הצליח לפתור. קיבלתי משת תשובה מדויקת לגבי טבעה של הבעיה ובצירוף הפתרון המלא (למותר לציין, שתחום הלייזר לא היה כלול בהשכלתי הפילוסופית). מהנדסי החברה עמדו נבוכים לנוכח השאלה, כיצד יתכן שמשך החיים של שפופרות הלייזר הקטנות והמתקדמות שלהם איננו אחיד: חלקן המשיכו להתקיים, וחלקן שבקו חיים מוקדם מהצפוי. בדיקה של העניין לא גילתה שום-דבר יוצא דופן - שפופרות הלייזר, עמדו כולן בסטנדרט הנדרש, והניבו תוצאות זהות. שת הסביר זאת בכך ששפופרת הלייזר הייתה קצרה כל-כך, ובגלל היחס בין אורך שפופרת הלייזר ובין אורך הגל של הקרן, המערכת פעלה למעשה על סף הכאוס. פירושו של דבר הוא, כי די בהשפעה מזערית ובלתי צפויה ביותר כדי שפעילות מערכת-הלייזר תצא מאיזון, ובכך יש כדי לגרום לקיצור חייה. כדי לאשש את אמיתות הטענה, הוא הציע שהמדענים ינתחו את התוצאות בעזרת מכשירים מתקדמים יותר מאלה שעמדו לרשותם - כאלו, המסוגלים למדוד בטווחי זמן קצרים יותר (מכשירים כאלה אינם ציוד מקובל בתעשיית הלייזר). הפתרון שעליו המליץ שת היה להזריק פולסים בקצב אקראי, מה שלטענתו ייצב את ביצועי הלייזר, ויביא להארכת חייו של המכשיר. מהנדסי החברה לא האמינו שכך הם אכן פני הדברים - חלקית משום שהם האמינו שלא יתכן כי המכשירים המתקדמים שלהם הם כאוטיים (הבדיקות שלהם לא הורו לכיוון הזה), וחלקית משום שהם היו מהנדסי לייזר ולא היה להם מושג קלוש אודות כאוס. שלחתי אליהם פיסיקאי, אתו שיתפתי פעולה, כדי שהיוקרה המקצועית שלו תוכל לקביעתם של המהנדסים. הוא סיפר שהאסטרטגיה הזו הייתה רעיון שלו, וזאת כדי שאפשר יהיה לשכנע את המהנדסים לרכוש את הציוד ההכרחי. לספר להם שניתוח הבעיה והפתרון הושגו מאיזשהו יצור לא-חומרי שהעביר את המסרים שלו באמצעות אדמונית-שער אחת שאין לה כל רקע בתחום הלייזר, לא היה אפשרי כמובן. יש גבול, לא? קיצורו של דבר, הם רכשו את ציוד המעבדה הנדרש, והסכת ושמע, הבעיה האמורה אכן הייתה מקור הצרות. יתר על כן, הגישה המקורית שהוצעה, פתרה את הבעיה.

מקרים מעין אלה היוו את ההוכחה לה נזקקתי, והיה בהן די כדי שאפתח בשיתוף פעולה ארוך עם ד"ר ישעיהו אייזנברג. ואולם, קודם לכל, הרשו לי לספר איך נפגשנו. אחרי פרסומו של מאמר ארוך בעניין יכולותיי האל-חושיות המיוחדות שהתפרסם בעיתונות הישראלית, הייתי עסוקה למדי בהרצאות שנתתי, ובמפגשי-שת שערכתי בעבור אנשים. קיבלתי אלפי פניות (כפשוטו) טלפוניות מאנשים. בין המתקשרים היה פיסיקאי, מומחה לפסיקת חלקיקים יסודיים. הוא דיבר בשטף אודות התיזה שלו. דנו במצב העניינים ככל האמור בפיסיקה מודרנית, ובפרט התמקדנו בליקויים של התיאוריה. לא בטוח שהיה בזה משום אתנחתא משעשעת, אבל החדווה והצחקוק עלו בי כשמצאנו מכנה משותף שהיה לא אחר מרכילות אודות פיסיקאי בעל שם. לפתע התחוור לי מה הוא אומר. החלטנו להיפגש בערב שבת בשמונה כדי להמשיך את הדיון. בהיותי מדיום, חשבתי שאני יודעת באיזה טיפוס מדובר: בשנות הששים, זעיר, דובי, קרח ומרכיב משקפיים עגולים. בדיוק בשמונה בערב הוא צלצל בפעמון, כשאני עוד הייתי במקלחת. בהכירי את האופי הישראלי לא חשבתי שהוא עלול להיות דייקן כזה. התעטפתי במגבת ופתחתי את הדלת. שכה יהיה לי טוב! הוא היה צעיר, חתיך ורזה - טעות גמורה! (למעט המשקפיים על אפו). נחפזתי למעלה כדי למרוח איפור על הפנים.

בנקודה זו של התחברותי עם שת, היו לי המצאות ומושגים מדעיים שמצביעים על מדע שונה, אבל באותו זמן - ובגלל שמדענית לא הייתי - לא יכולתי לעשות ולא כלום עם הידע הזה. שת שטח בפני פילוסופיה חדשה ורעיונות מדעיים חדשים, ואני הייתי זקוקה לפיסיקאי; מישהו שיוכל למקד ולנסח את המושגים המדעיים בנוסחאות מתמטיות. חשבתי שאם יעלה בידי למצוא מישהו כזה, אוכל להמשיך ולשתף אתו פעולה, כך שהוא יוכל לפנות לשת עם כל בעיה, בעוד אני ממשיכה לפתח את הפילוסופיה החדשה. רצה המקרה, וכשאני חלמתי על פיסיקאי שיהפוך את המושגים המדעיים המהפכניים שהפיק שת לנוסחאות מוצקות, הרי שחלומו של ד"ר אייזנברג היה להשיג פיסיקה חדשה בסיוע הדרכה שמימיית. כמצופה מנובלה זולה, התפאורה הייתה מוכנה, התאהבנו והתחלנו לעבוד במשותף (למרות התפאורה, אני חושבת שהיינו מתאהבים בכל מקרה, עם רקע פסטורלי של כבשים רועים ושירה ווירג'יליאנית). אתגור הדדי ובלתי פוסק הניב את הנוסח הסופי של הלוגיקה של שת, שתולדותיו היו פילוסופיה חדשה וכיוון מדעי חדש. בנספח מסביר ד"ר אייזנברג את הדברים שהוא עושה.

אבל הרשו לי לספר לכם מעט יותר אודות שת, משום שתפיסת התיאוריה תלויה לגמרי בהבנת החוקיות היסודית, אשר אותה מזהה שת עם המבנה הלוגי שהוא עצם מהותו של שת, התודעה-העלית.

השאלות והתשובות הבאות מהמפגשים המוקדמים עם שת, יכולות לשפוך אור על המושג של שת (השדה שבו הוא הווה, וכיוצא באלו).

ש: "האם אתה קשור אישית לאלוהים?"

ת: "האם אתה קשור אישית לאני השלם שלך? אכן, אתה קשור, למרות שאינך מודע לכך תמיד. אני מודע תמיד, משום שלגבי דידי אין זמן. אני היבט של ההוויה-על-שלל-פניה."

ש: "האם אתה יכול להתקשר גם עם ישויות אחרות הקשורות לאלוהים?"

ת: "כן, אני יכול להתקשר לרוב ההיבטים של ההוויה-על-שלל-פניה."

ש: "שת, למה נולדת?"

ת: "שת הוא אחד ההיבטים שלי. כדי שעץ יצמח, יש צורך בשורשים. שת לא נולד. אם מתייחסים לדברים על-פי פשוטם, יש חשש להגיע לאי-הבנה."

מאחר ושת מוזכר בתנ"ך כבן השלישי של אדם וחוה[1], השאלות המשיכו כך:

ש: "האם אתה מתרועע בחברת אדם וחוה, והאם אתה מקושר אליהם?"

ת: "אדם הוא העיקרון הפיסיקאלי, הדם והאדמה של האנושות. חוה היא החוויה, החיות. אדם ללא חוה הוא למעשה גוויה גרידא, מראה עצוב במיוחד. חוה ללא אדם לא יכולה להוות - היא אין. היא זקוקה לאדם כנקודת יחוס לקיומה - ממש כשם שגרוויטציה ללא מסה היא חסרת מובן. זהו הטעם שבגללו היא נבראה מהעצם שלו (ממהותו) - היא מהותו הארצית. במובן זה, אני בקשר גם עם אדם וגם עם חוה, אבל כמובן אם הדברים מובנים על פי פשוטם הם חסרי פשר."

עקרון אדם וחוה, משמעו עיקרון החיים הארציים. החיים הם תהליך, שינוי קבוע. מה משתנה? במובן הארצי, משתנים היחסים ואפילו אלו הזעירים ביותר בין האדם וסביבתו, בין בטן מלאה ובטן ריקה, וכיוצא באלו. שינויים ממין זה מתרחשים בהיבטים הרוחניים, הרגשיים והחברתיים במהלך חייו של האדם. שינויים אלו מופיעים בתוך מסגרת - הם מרכיבים ועושים את האדם למה שהוא בכל רגע נתון.

מעניין לראות כי הרוחניות, או החוויה, מקבלים את משמעותם מנקודת המבט הגופנית, מנקודת המבט של הקיום הפיסי. העובדה הזו יכולה להיראות כנוגדת-אינטואיציה, שכן חונכנו לחשוב על שלבים, רמות ומעלות, ובסולם הערכים שלנו נעלית הרוח על הגוף. הרוח איננה תולדה של הגוף, והגוף איננו בריאה של הרוח. למעשה, הרוח, או ליתר דיוק התודעה, מוצאת את ביטויה באמצעות הגוף, בעוד התודעה מקבלת את מובנה ככזו באמצעות ההתמקדות הגופנית. שת טוען כי הרוח, המהות הבלתי נראית, מקבלת את מובנה מהמרכיב הנגלה שלה, קרי, הגוף. הבריאה לאחור, ההגדרה הרטרומורפית (כפי שתתברר להלן בפרק 3-3.5) היא אחד המוטיבים החשובים ביותר של הלולאה - אחד מעקרונות היסוד של תורת שת.

היבט אחר של המבנה אותו הבהיר שת, הוא התבונה, הלוגיקה. תיאוריה או סיפור חייבים לכלול עקביות פנימית, אחרת הם יתרסקו לרסיסים. העקביות הפנימית של מערכת היא המבנה שלה. מבנה זה מורכב מיחסים בעלי משמעות בין חלקי התיאוריה או הסיפור. "תנועה פירושה שינוי יחסים", אומר שת. "אבולוציה של מערכת היא שינויים משמעותיים ביחסי המערכת. שינוי היחסים, כאשר הם משמעותיים, הם מבנה." כאן, קובע שת כי האבולוציה של מערכת היא מבנה. אם-כן, המבנה הלוגי של שת הוא השפה האוניברסאלית אשר בוראת את עצמה, ובד בבד יוצרת את התפיסה שלנו את העולם, שהיא היא העולם. ושת הוא המבנה הזה המורה את עצמו.

2. כיצד אני מבשרת?

זמן רב חלף מאז נוצר הקשר הזה, ועדיין לא הייתי בטוחה לגבי מה שקורה לי. חשבתי שהחומר הזה צף ועולה מתת-המודע שלי. אם אין זה תת-המודע שלי, ציפיתי שישות כלשהי תגלה את עצמה. הסכנתי לקבל אפילו ישות ערפילית, ובלבד שיהיה משהו. התאכזבתי למדי כששום דבר מעין זה לא התממש. שת, לעומת זאת, המשיך להנחות אותי בעדינות: "את מתקדמת, את מקבלת ומעכלת עוד חומר במצב של חלום.  אפילו רוחך כשהיא כרוכה בגוף הפיסי יכולה לעכל רק כמות מסוימת של מידע. אני איתך עכשיו, אבל את איתי כל הזמן. הספקות שלך אודותיי - האם אני 'אישיות' נבדלת, או התת-מודע שלך עצמך - עולים מהקשר המעודן במיוחד שנרקם בינינו. רק חלק מתודעת שת נמצא בגשטלט (Gestalt) שלך, בעוד את כולך נמצאת בגשטלט שלי. העניין יתבהר לך בהמשך. אינני יכול לשחרר את כל הידע, שבכוונתי להעניק דרכך בפעם אחת, משום שבכך אביא חורבן על המבשרת שלי." אכן, הדברים היו כל כך מרתקים, אפילו המעט שהיה ביכולתי להבין בזמן ההוא, שחרקתי שיניים והמשכתי ללמוד איך לקבל אינפורמציה ישירות.

למדתי כיצד אני יכולה ליזום התקשרות ולהשיג ידע. אני יוצרת מיקוד שמצטמצם לנקודה מעל לראשי, ממנה מבעבע מעיין של אורות בוהקים על מגוון הצבעים; הללו עוטפים אותי כמו שדה מגנטי. בה בעת, הבוהק סובב אותי, אוסף כוח ומתגדל עד שהוא מתעצם למימדיו של היקום, יוצר חרוט ואני נעשית נקודת הליבה שלו. באותו זמן אני חשה מין עקצוץ דוקר ומענג בכל גופי, כאילו הייתה זו שכבת אנרגיה עבה שעוטפת אותי. ברגע הזה, אני מפצלת את תשומת הלב שלי, ויוצרת תנועה נגדית של ניצוצות אור כחול בתוך החרוט; הללו מלווים בצליל הולך וגובה במנעד הצלילים, ואני מבקיעה למימד אחר שם מחכה לי הידע. לא מדובר בריטואל סודי. אני משתמשת בתרגולת החיצונית הזו כבר שנים רבות כדי להגיע לריכוז. ואולם, חשוב להדגיש שהתרגול האמור לא הוא שמוביל לשפע הידע, ויתכן בהחלט שאיננו מתאים לאיש מלבדי. היום, אני מסוגלת לפצל את התמקדותי ללא כל ריטואל.

אני מבשרת בכתיבה. מקבלת את השאלות, עוברת למצב תודעה אחר שבו אני תחילה מצטמצמת, ואז מתפשטת אל מימדים אחרים. מודרכת על ידי השאלות, שפע של ידע מציף אותי ב'מכה-אחת' שלאחר מכן נפרש ומתורגם לאנגלית כתובה. המידע זורם בתבנית מופשטת, ואותו אני מתרגמת הלאה כשאני עדיין מצויה במצב התודעה האחר. תהיה מידת הפתיחות שלי גדולה ככל שתהיה, המידע עדיין שפע דרך המסננים שלי, וכך, לו היה שת מתקשר דרך אנשים אחרים גם המידע המתקבל היה אחר, שכן המידע היה מועבר דרך המסננים שלהם, והתוצאה הייתה שונה. כך, המילים הכתובות הם תולדה של המידע שהשגתי ותרגומו מצורתו המופשטת לשפה מדוברת. רוצה לומר, המידע הזה איננו אובייקטיבי לחלוטין. במובן זה, שת שאותו אתם רואים משתקף מבעד לעדשות שלי. אני עושה כמיטב יכולתי לנתב מידע אובייקטיבי ככל האפשר, אבל בלשונו שלו: "אובייקטיביות היא סך כל נקודת המבט הסובייקטיביות".

שת, שאותו אתם רואים דרך הבישור שלי הוא השת היחידי, שכן העובדה שאני היא המבשרת יוצרת אותו, לפחות במובן "המוחשי" של המילה. "למבשרת יש תפקיד: הרקע שלה מאפשר את סוג המידע שמופיע. ההסתברות של סוג המידע אשר יכול להינתן, קובע את גיוון המידע ואת אופן הצעתו. הוא המכריע לגבי מידת העקביות שלו או העדרה."

שת לא מספק מידע כאילו היה מקור חיצוני. אין ידע מוגדר עומד ומוכן מראש, המצפה להיאסף. אולי ההבנה תקל עלינו, אם נחשוב על שת כעל ספריה קוסמית אינטראקטיבית. אינסוף הספרים בספריה זו ריקים כולם - הדף חלק. אני לא מוצאת ידע שכבר מצוי שם, אלא שהידע מופק באמצעות התמקדותי - ההתמקדות שלי היא הגורם המייצב. הידע המתקבל הוא הגדרה חלקית של כל ההסתברויות הנמצאות בדפים החלקים. פירושו של דבר - הידע נמצא שם בצורה לא מוגדרת, קרי, הוא איננו ידע. האינטראקציה עם הידע האינסופי והלא-מוגדר פירושה הגדרה, ובאופן זה מדובר למעשה בבריאת הידע. כפי שיתברר להלן, ההגדרה בוראת. אשר על כן, סוג המידע שאני משיגה משת הוא כזה, דווקא משום שאני היא המבשרת. למרות שאני מתחברת לשת כדי לזכות במידע, התולדות הן מה שמתקבל דרך העצמי-המתמקד שלי בממשות ארצית. כך, שעם כל הפתיחות והגמישות, עדיין מדובר באני-מסוים, שצריך להיות מתואר באופנים כאלו ולא אחרים. פירוש הדבר, איש לא יכול להיות שופר לשת, אבל כל אחד ואחת יכולים להתחבר לליבת הידע שלהם. חיקוי שלי לא יכול להביא שינוי בחיי מישהו או מישהי. לשינוי אפשר להגיע עם לימוד ההולופאני: אם נשנה את הדרך בה אנו חושבים, את הדרך בה אנו רואים דברים, נוכל ליצור מציאות אחרת.

למרות, שבאופן מה, אני יוצרת את שת, הוא עצמו מתפתח יחד עם התפתחותי שלי. הוא תיאר זאת בלשון הבאה: "אם תעייני בשפה, תיווכחי כי בתחילה, כאשר רה (שת פונה אלי בשם רה, לא קלרה) הייתה מבשרת-ינוקא, השפה הייתה מסובכת לאין שיעור בהשוואה למפגשים המאוחרים יותר. זה צריך להיות רמז וסימן בשבילך. אכן, אני מי שהייתי ובה בעת גם אינני מי שהייתי בשעה שפגשתי ברה לראשונה. זה היה הפרצוף שלי בסמיכות לרה שלימד אותה להגיע אלי בפרצופי המלא של אדם קדמון. הבדלה, פיצול - לדידי זוהי התמקדות."

בהינתן הלך רוחי, השאלות והרקע שלי, נוצרת מסגרת שמעוררת את הפוטנציאל להפיק מידע באמצעות אינטראקציה עם השדה האמורפי הזה. האינטראקציה הזו מופיעה כשאני מתמקדת, מה שמייצב הסתברות מסוימת בתוך אינספור האפשרויות. ההתמקדות שלי כשלעצמה היא הגדרה חלקית. בכל מפגש, האינטראקציה עם שת, היא היווצרות מחודשת לא רק שלו אלא גם שלי.

3. למה אני

מדוע שת מעניק לי את הידע? אני נדרשת ת